שמור תמונה

ספטמבר 2017 ישראל

הגענו ארצה.

הכל מוכר וידוע אבל.....כנראה שהאדם מתרגל לטוב אפילו לאחר כ-70 שנה והוא לפתע רואה בהדגשה יתרה את הטעון תיקון בארצנו הדוויה.

נכון, האקלים, הצפיפות המנטליות הערבית שפשטה בנו אבל.....האנשים, מה קרה לנו?

אי אפשר להימנע מהחום המעיק, מהצמחיה היבשה (כאן ניתן לעשות המון) מהצפיפות מהגודל (קוטן), אבל ניתן לעשות המום בתחום החינוך, חוקים ותקנות עירוניות ובעיקר, אכיפה.

בכביש אנחנו במלחמה. לא פחות! אתה מרגיש במכונית שנהג המכונית מאחוריך רוצה שתיעלם. מה לא נאמר על הנהיגה הישראלית? היכן האכיפה? מדוע כשאני מגיע לרמזור פתאום מגיח קטנוע משולי הכביש שם אסורה הנסיעה, נעמד על מעבר החציה שם אסורה העמידה ועוד מיליון ואחד דברים מרגיזים. המגעיל ביותר הוא ה"אדיבות" של הנהגים כאשר אתה מגיע מרחוב צדדי ורוצה להשתלב....

מרחב אישי זה מושג שלא קיים. אז מה אם נתקלתי בך? יאללה יאללה....

אינני תייר, אני בן הארץ הזאת, נולדתי ואמות בה. משהו רע עובר עליה. אני מבין שלא כל בן תמותה יכול להיות מדען, אני מבין שיש גם להתפרק אבל....רק נימוסי המזרח והמערב השליליים אומצו.

כבר שנתיים אנו נמצאים בארה"ב ועוברים ממקום למקום מאתר לאתר נכון בעיקר באתרים כפריים אבל האנשים,...רוב רובם מאירי פנים, נימוסיים, אדיבים ואז מגיעים ארצה ונופלים לבור מלחמה וכעס. עוד בשדה התעופה כאשר אספנו את המכונית ששכרנו כאן לחודש החגים, לא עוברת דקה ואורות המכונית שמאחוריי נדלקות ונכבות כי אני מפריע כי אני נוסע על החוק .

מה יהיה?

אין מנהיגים בישראל אין חינוך לערכים רק רדיפה חומרית בעיקר שהיא יותר מהחברים.

מזל שהילדים והנכדים נהנים ואני נהנה לפגוש אותם.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומבורכת