שמור תמונה

מפלי הפדרנלס

מפלי הפדרנלס (Pedernales Falls)

יצאנו מאוסטין כ- 70 ק"מ מערבה, מרחק זעיר יחסית למרחבים העצומים הפרוסים סביבנו, מרחבים שמשנים מעט את אופיים ככל שאנחנו משנים כיוון. עם הנטיה מערבה מתווספים לנוף קימורים ועלוות חלק מהעצים משנה את צבעה.

המרחבים עמוסים בעצים מסוגים שונים ובעונה זו של השנה חלקם משנה את צבעו, מי יותר, מי פחות. זה יוצר תמונות נוף שונות ומגוונות.

הגענו בשבת לפארק הלאומי של מפלי הפדרנלס (Pedernales Falls), הריינג'רים הרימו גבה על כך ש"העזנו" להגיע בסוף שבוע מבלי להזמין מראש אבל...ב מ ק ר ה יש להם מקום עבורנו, חניה מס' 61.

בחניה חיכתה לנו, או יותר נכון ארבה לנו, ציפור אדומה ויפה שלא אהבה את רעיון השיתוף והחליטה להראות לנו את חוסר שביעות רצונה. המראות והשמשות של הקרוואן ששיקפו לה ציפור נוספת שיגעו אותה ומאותו רגע, ובכל בוקר עם אור ראשון היא מנגחת במקורה את הבית שלנו ולא נחה עד שהערב יורד.

בדרך כלל אחרי שאנחנו מתמקמים במקום חדש ואם יש עדיין אור יום אנחנו אוהבים לתור רגלית את הסביבה הקרובה. הפעם הוביל אותנו השיטוט למפלים מסוגננים... לא המפלים הגבוהים שאנו רגילים אליהם אלא שטח גדול שבו יש זרימות מים בגבהים ובכיוונים שונים.

נותר רק לדמיין איך אחרי עונת הגשמים כל השטח בו אנו עומדים ועד לגובה הגבעות שמסביב שוצף מים. השלטים שמסביב מזהירים מפני הסכנה להתקרב אליהם אז.

באזור אליו הגענו ישנם מספר אתרים השווים ביקור. אחד מהם הוא פרדריקבסרג Fredericksburg. עיירה קטנה (קצת מעל 10,000 איש) וציורית שביום שטוף השמש בו טיילנו בה, או יותר נכון ברחוב הראשי שלה, נזכרנו בשינקין/נחלת בנימין וקצת באזור שוק הפשפשים ביפו. רחוב ראשי רחב מאוד שתוכנן כבר במאה ה- 18 כך שיתאים למרכבות הרתומות לסוסים שעברו בה.

באמצע המאה ה- 18 הגיעו לאזור מהגרים גרמנים רבים שהטביעו את חותמם על המחוז (Texas Hill County) ואכן התרבות הגרמנית עדיין מורגשת.

לאורך הדרכים אפשר להיתקל בהרבה שמות גרמניים של עיירות, מחלפים ורחובות. ברחוב הראשי מבנים רבים וכמעט על כל אחד מוטבע לוח מתכת ועליו סיפור קורותיו, מי המשפחה שגרה בו, במה הם עסקו, מה הם תרמו לעיירה וכדומה.

בחנות העתיקות של פריץ, כמו בכל מקום אליו אנו נכנסים ומציגים את עצמנו כישראלים, התקבלנו במאור פנים. המוכרת אמרה ש"אף פעם לא פגשתי מישהו מישראל". השמחה האמיתית של האנשים וברכות ה "welcome" ו"So nice to have you here" שמרעיפים עלינו, נותנים לנו הרגשה ממש טובה.

ה"עתיקות" בחנות המקסימה מיובאים מגרמניה וחלקם מוכרים לנו מימי ילדותינו...מה זה בדיוק אומר עלינו?

גם חנויות של מוצרי האמיש ראינו, למרות שלאכזבתינו אנשי האמיש עם התלבושות המיוחדות שלהם ועם הכרכרות שלהם לא נראו שם. את המכירה מבצעים עבורם אנשים אחרים. גם זה חלק מההתמסחרות של הקידמה.

בפרידריקסברג נמצא המוזיאון לזכר החללים האמריקאים במלחמת העולם השניה (The National Museum of the Pacific War). הגנרל נימיץ שפיקד על אחת המשחתות הגדולות והיה גיבור מלחמה, נולד בפרידריקסברג ומשפחתו היתה ידועה בעיירה.

זו הסיבה שעיירה זו נבחרה להיות משכנו של המוזיאון המושך אליו מבקרים רבים.

על השטח שלהם הוקם במאה ה- 18 מלון נימיץ שפועל עד היום.

בכניסה למוזיאון קידם את פנינו אמריקאי כבן +70 העובד במוזיאון והסביר לנו מה נוכל לראות בתוכו. הוא היה כל כך ממוקד מטרה ולא קשה היה לראות שזו עבורו עבודת קודש.

כששמע שאנו מישראל התרגש וסיפר עד כמה הוא איתנו בכל מה שאנחנו עוברים בארץ וכמה הוא שמח שבאנו להתארח בארצו.

במרחק לא רב מפרידריקסברג נחה בשלווה עצלה העיירה לוקנבש Luckenbach.

ב- GPS הקלדנו את שם העיירה וביקשנו להגיע ל"מרכז העיר". כשהיינו 500 מ' מהיעד ולא ראינו אפילו בית אחד לרפואה, היינו בטוחים שה- GPS נתפס בקלקלתו אבל...ממש לא.

באמת הגענו ל"מרכז" העיירה. חניון חולי ובו חונים כמה עשרות מכוניות, אין דרך סלולה, הכל מסביב כורכר ומספר מבני עץ. שמענו מוסיקה מרחוק והלכנו לכיוונה.

במקום הזה הזמן עצר מלכת. מספר מבני עץ ישנים מאוד שאחד מהם...לא להאמין, סניף הדואר האמריקאי...לתפארת.

משמאל לסניף הדואר במה המוקפת בספסלי עץ, עליהם ישובים כמה עשרות "חבר'ה" בכל הגילאים, מעשרים+ ועד 70+ עם בנדנות, כובעי ומגפי בוקרים, הגברים עם זקנים וקוקו, בידי כולם כוס בירה והם מתנועעים לצלילי מוסיקת קאנטרי ומפטפטים.

על הבמה להקה בת 4 נגנים ששרים שירי קאנטרי, שלוקנבש ידועה בהם, וביניהם על הבמה ובאיזור הספסלים מסתובבות חופשי תרנגולות. הרגשתי כאילו זרקו אותי בבת אחת לתוך סצינה של סרט מערבונים משנות ה- 60.

האתר האחרון בסביבתנו הוא LBJ State Park and Historic Site

החווה של לינדון ג'ונסון, הנשיא ה- 36 של אמריקה.

חלק גדול מהחווה נמסר בשנת 1972 ע"י ליידי בירד, אשתו של ג'ונסון, לרשות הפארקים הלאומיים שהפכה את המקום המרהיב לפארק הסטורי לאומי ואתר תיירות. המשפחה התעקשה שהחוה תישאר חווה פעילה, פחות או יותר, כפי שפעלה בימיו של הנשיא. ואכן היא נשארה כזו ועדרי בקר רבים (מצאצאיהם של עדרי הבקר מימי לינדון ג'ונסון) מסתובבים בשדות המרעה.

הסיור בתוך החווה מתחיל במרכז המבקרים, שם מקבלים מפה ותדרוך וכל אחד יוצא ברכבו ונוסע לפי המפה וחולף על פני נקודות ציון מעניינים כמו בית מגוריו של הנשיא כילד, בית ספרו, הבית של סבו וסבתו וכמובן ביתו (הבית הלבן הטקסני) בבגרותו וכשהיה נשיא המדינה ואירח שם אישים מהעולם, ביניהם גם את לוי אשכול שלנו ולבסוף את בית הקברות בו הוא טמון.

התחנה הראשונה בסיור היתה עבורנו מעניינת במיוחד. זהו ביתם וחוותם של השכנים של ג'ונסון Sauer ו- Beckmann. חווה זו נרכשה אף היא ע"י רשות הפארקים הלאומיים וב- 1975 הפכה להיות לדוגמא חיה של חווה טקסנית היסטורית של סוף המאה ה- 19 – תחילת המאה ה- 20.

חווה עובדת, עם אזורים לחזירים, לפרות ולתרנגולות. מידי יום העובדים המתנדבים, הלבושים כמו פעם, חולבים ואוספים ביצים ומטפלים בגן הירק ובמטבח הישן מבשלים ארוחות כמו פעם ובמכבסה מכבסים כמו פעם, על קרש כביסה.

וכמו בכל מקום, גם פה שתיים מהמתנדבות, מבוגרות, אחרת מהן כבת 80 סיפרו שהיו פעמיים בארץ וביקרו במקומות הקדושים ו...איזו ארץ יפה יש לנו. לתשומת לב...

המחסנים נשארו כמו אז, עם כלי העבודה של פעם, ושוב...גם פה מצאנו כלים שאפילו אנחנו זוכרים (שהיו בימוש בארץ בשנות החמישים והשישים). צביקה שגדל בסוג של חווה וגם משפחתו עסקה בגידולי שדה ובגידולי חיות בית התרגש במיוחד כשראה את ההסטוריה של עצמו ב"חי".

וזה המטוס הנשיאותי של הנשיא לינדון ג'ונסון. מאחר ובילה חלק גדול יחסית בחוותו עמד לרשותו מטוס שנקרא בפי העם Air Force Half One.

לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות.תגובה חדשה
הגב
נכתב ע"י איציק נדן ב 13/12/2015 18:32
>> נהדר.המשיכו עם הדיווחים.אני קורא זאת בצמא ואהבה.המשיכו לבלות ולשתף את החברים.
הגב
נכתב ע"י דניאל פיין ב 12/12/2015 23:19
>> מרתק...! המשיכו לשתף ולדווח.
הגב
נכתב ע"י דני אורן ב 12/12/2015 16:16
>> התגשמות החלומות וכף גדול לעשות מה שרוצים,מתי שרוצים ואיך שרוצים....שיא הכפיות.
הגב
נכתב ע"י עינת ב 12/12/2015 09:02
>> אין מילים. פשוט מדהים. כייף גדול לקרוא ולחוות אתכם את המסע.