שמור תמונה

PADRE ISLAND המשך

18.11.15

אחרי מחשבה לשהות באי הקסום רק יום יומיים לפני המשך הדרך ל-San Antonio, החלטנו להישאר עוד קצת במקום הפראי הזה, לאן אנחנו ממהרים בעצם?

קסם לנו "להתברגן" קמעא ,לשהות באותו מקום למשך זמן ממושך יותר, להכיר אותו לעומק, לבקר בפינות הנסתרות שלו, לצעוד בשבילים המסומנים שבמרחבים העצומים ולדבר עם קרוואניסטים כמונו.

צביקה שמכיר כמעט כל צמח בר בארץ מנסה את מזלו באיתור צמחים דומים באי, בינתיים ללא הצלחה מרובה, אבל נהנה מהנסיונות.

הדבר היחיד שקשה לנו קצת איתו הוא המחסור באינטרנט. למרות שרכשנו ראוטר משלנו, במקום בו אנחנו נמצאים אין קליטה וכדי לגלוש באינטרנט אנחנו צריכים לנסוע, אמנם 5 דקות בלבד, למרכז המבקרים, שם אנחנו מתיישבים על אחד הספסלים שעל הדק, כמה שיותר צמודים לקיר המשרד ומתחברים לאינטרנט שלהם. גם אז, לעיתים, האינטרנט לא מהיר "כמו בבית". אבל זה משהו שנצטרך להתרגל אליו.

מספיק אם נתרחק רק לשולחן אחד רחוק יותר....אין. אבל...זהו תשלום קטן מאוד יחסית לתמורה הענקית שאנו מקבלים.

מאוד בולט לקרוואניסטים הותיקים שאנחנו טירונים. ראשית עדיין אין לנו לוחיות רישוי קבועות על הרכבים, הן תגענה אלינו בעוד כחודש (לתיבת הדואר בכתובת הוירטואלית שפתתחו) ובינתיים הוצמדו לרכבים דפי נייר עטופים בניילון, עליהן רשומים מספרי הרכבים.

שנית, אנחנו "מנצחים" את כולם במספר הפעמים שאנו נוסעים (אמנם מרחק של 3 דקות נסיעה), למלא את מיכל המים שלנו. קרוואניסטים מיומנים יודעים איך לחסוך במים, אנחנו עדיין בשלב הלמידה.

זוג פנסיונרים ניו-יורקי איתו ניהלנו שיחה ערה על החוף אמר שכשראה אותנו נוסעים אחרי יומיים למלא מים ניחש מיד שאנחנו חדשים בתחום, אי לכך בזבזנים.

עם אותו זוג כבר הספקנו לנהל שיחה "פוליטית". שיחות כאלו אנו מרשים לעצמנו לנהל רק אחרי שאנו חשים בוויברציות המתאימות. כששמעו שאנחנו מישראל אמרו שהם מאוד מעריכים את נתניהו ושחסר להם אחד כזה פה. שאובמה רק מחליש מבפנים ומוריד את קרנה של אמריקה.

אנחנו פוגשים אנשים שונים ולפעמים אף משונים. כמו אותו זוג שהגיע וחנה לידינו. הוא אופנוען והיא רוכבת אחריו. באו עם הקרוואן שלהם והאופנוע נגרר. כלבת בולדוג מתוקה. והחל משעות הצהריים, יחד עם קרוואניסט נוסף שהם מכירים, שהגיע עם אמא שלו שעברה שבץ. הם שותים ושותים וצוחקים בקול צרוד וכשמתקרבים אליהם....צריך להפסיק לנשום.

אבל הם מלאי מצב רוח טוב, ששים לעזור כשצריך, בקיצור אחלה שכנים...לרגע.

האחראי על המקום, טוד, מתנדב כמו אלפים כמוהו בשירות הפארקים הלאומיים, שמע שאנחנו מישראל, בא לקראתנו וסיפר לנו בגאוה שגם הוא "הבן של אברהם". צביקה כהרגלו התבדח איתו על האקט המקומם שבוצע בשניהם במלאת להם 8 ימים והראה לו בגאווה את תמונות ההכנה של בר לקראת בר המצווה.

הוזמנו אליו לארוחת "צליית דגים" fish fried.

כששמעו אנחנו רק שבועיים בדרכים, עודדו אותנו ואחת הלכה לביתה (קרוואנה) וחזרה עם ספר מתנה, דפי זהב של הפארקים הלאומיים בצפון אמריקה.

גם לנו יש כוונות להתנדב במקומות האלו. מעניין להכיר מקרוב את המקומות ואת האנשים וגם לתרום ולהחזיר משהו תמורת הכנסת האורחים היפה.

היום עשינו את הצעד הראשון והפכנו לחלק ממצבת המתנדבים הארעיים שמוכנים להקדיש מזמנם, מי פחות ומי יותר. במקום הזה זקוקים למתנדבים לנקיון החופים. מסתבר שהרבה זבל שנזרק לים במקסיקו נשטף לחופי האי, במיוחד אחרי סערה.

אחת כזאת הגיעה אלינו שלשום. טוד עבר בין הקרוואנים, דפק על הדלת, התריע מפני הסופה וביקש שנסגור את הslides. בלילה הקרוואן עירסל אותנו קצת ועברנו את הסופה הראשונה שלנו, גם אם קטנטנה, בשלום.

קיבלנו שקית גדולה צהובה והפכנו לאוספי זבל, בעיקר פלסטיק, כשלפני זה קיבלנו תדרוך מה כן לאסוף ומה נראה כמו זבל אך למעשה הוא אורגניזם חי.

לא להאמין אך סבך ה"חוטים" השחורים והצהובים הוא לא זבל.

נפרדים מהאי פדרה, עם זכרונות כל כך נעימים ומנסים להשאיר חותם על החוף.

מחר ניסע כ- 60 ק"מ לעיר קורפוס קריסטי, שם נכניס את הקרוואן לטיפול החלפת שמנים ובמקביל נתור את העיר.

כשנסיים....קדימה לסאן אנטוניו !

שרה

לכתבה זו התפרסמו 5 תגובות.תגובה חדשה
הגב
נכתב ע"י ציפי רהט ב 22/11/2015 16:04
>> ממשיכים לקרוא בהנאה את הדיווחים שלכם...המשיכו להנות!!! והעיקר סעו לא...ט כי יש לכם את כל הזמן שבעולם....
הגב
נכתב ע"י נתי ב 21/11/2015 17:24
>> אני יושב בביתי ולא מרגיש נוח שלא לומר מקנא אחרי שאני קורא את מיגוון החוויות להם נחשפתם, איזה כיףףףף – האווירה הכל כך יחודית שהאנשים-טיפוסים והסביבה יוצרים אותה.
הגב
נכתב ע"י הדר ב 21/11/2015 13:22
>> מתה על התמונה של הצלליות שלכם!
הגב
נכתב ע"י אורי ב 21/11/2015 11:20
>> אילו חוויות!!! עברתי עכשיו על כל הפוסטים בפעם הראשונה... נקרא ונראה שאתם חיים את החיים. תמשיכו להנות ולעדכן אותנו, גם בפרטים הקטנים... אוהבים מברלין.
הגב
נכתב ע"י דני אורן ב 21/11/2015 09:18
>> כל מסע מתחיל בצעד קטן קדימה,המסע שלכם התחיל בהצלחה עם בסיס טוב .אתם בדרך הנכונה ועם צבירת הנסיון זה ילך וישתפר .מה שחשוב זה להנות מכל רגע ,לקחת משהטבע נותן ולקום בבןקר עם שיר חדש בלב.