שמור תמונה

ממפיס -העיר הבנויה סביב אלויס

למרות שממפיס קיימת כבר 200 שנים, לא מסובך להבין שכל כולה נתמכת ע"י ספונסר אחד בלבד, אליל רוק, אלויס בכבודו ובעצמו, שעושה את הבלתי אפשרי גם 40 שנים אחרי שהלך לעולמו.

בלי כל הקשור אליו, כולל התיירות הנכנסת, העיר הזו היתה כנראה נותרת עוד עיירה כמו עשרות אלפי אחרות כמוה ברחבי ארה"ב.

החלטנו להגיע ולראות את הקסם שכל העולם מדבר עליו או לפחות דיבר עליו כשאנחנו היינו בגיל ההתבגרות. מסתבר שגם היום המקום מהווה אבן שואבת המכניסה לכיסי הבעלים והעיר הכנסות לא רעות בכלל.

4 שעות נסיעה ממקום מושבנו בימים אלו במיסיסיפי ואנחנו כבר בממפיס טנסי, ה-GPS מכוון על "שדרות אלויס פרסלי" ואנחנו בדרך לגרייסלנד הידועה. "שדרות אלויס פרסלי" מאכזבים למדי, ציפינו למשהו יותר "מושקע".

הגענו למגרש חניה ענק (מעל 1500 מקומות) המיועד רק למבקרי גרייסלנד. ממגרש החניה עוברים דרך שביל המוביל...איך לא? לקופות. אחרי שמשלמים וקובעים באלו סיורים רוצים להשתתף ניתן לצאת ולסייר.

https://youtu.be/7OPec0knmBY

סיור מודרך בתוך הבית, סיור מודרך במוזיאון המכוניות, סיור מודרך בתוך המטוס הפרטי שעל שם בתו ועוד ועוד. כדי להשתתף בסיור המצומצם ביותר כל אחד יפרד מ- 47.5 דולר.

הגענו ביום בו לא היו סיורים בגלל שיפוצים ולכן איפשרו למי שהגיע להיכנס ללא תשלום, כדי לסייר לבדו מבלי להיכנס לתוך הבית. זו הסיבה בגללה היו בסביבות 100 מבקרים באותו יום יחסית לאלפי המבקרים הפוקדים את המקום מידי יום. הרגשנו כמעט כמו אח"מים.

אזור החניון, הקופות, בתי האוכל, חנויות המזכרות ודוכני מכירת תמונות פוטומונאטג' של המבקרים עם אלויס, ממוקמים בדיוק מול אחוזתו של אלויס, מעבר לכביש.

חצינו את הכביש לעבר האחוזה ועברנו על פני השער המוכר כל כך מהתמונות של פעם.

בכניסה ניצבת "בוטקה" מקושטת בכתובות/חתימות, כמו גם חלק מהגדר, ושומר בודק את התיקים (פעם ראשונה בארה"ב שמישהו בודק את התיקים) ומבקש לא להסריט. מותר רק לצלם.

להפתעתנו אחוזה לגמרי צנועה, יחסית לאדם הראוותני שגר בה. שטח לא גדול במיוחד, בית ממש לא עצום ודי כפרי (לפחות מבחוץ), בריכת שחיה קטנה, גזיבו קטן.

מאחורי הבית שטח נוסף, פחות או יותר בגודל של שטח הבית והחצר הקדמית, עם ארוות סוסים.

לא קשה לחוש את ה"ביתיות" והאינטימיות של המקום ולהבין את הבריחה של אלויס לפינה השלווה והשפויה ואולי היחידה בתוך ההיסטריה שחי בה.

אחרי מותו הקימו, ממש בצמוד לבריכה, את "בית הקברות" המשפחתי בו טמונים אלויס, הוריו, סבתו ואפילו הוקמה מצבה קטנטנה לזיכרו של אחיו התאום של אלויס שמת בלידתו. פרחים טריים על כל קבר.

סוג של "אטרקציה" נוספת ממפיס הוא רחוב Beale התוסס בעיר התחתית. רחוב חשוב בהיסטוריית המוסיקה האמריקאית. עשרות ברים, מועדוני ג'אז, בלוז ורוקנ'רול, מסעדות, חנויות וקונצרטים שהוכרז ב- 1966 כאתר היסטורי לאומי.

מאחר וביקרנו ברחוב בשעות הבוקר, היינו כמעט היחידים שהסתובבו שם.

לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות.תגובה חדשה
הגב
נכתב ע"י נתי ב 28/01/2017 18:18
>> שכיף לכם זה ברור אבל מזלי שמפעם לפעם אני קורא את המאמרים שאתם מפרסמים במסע המיוחד - מלא הקסם שאתם עוברים ויכול להתענג על החוויות שלכם ולפנטז שמי יודע אולי יום אחד גם אני אלך בדרככם (או בדרך דומה לה...) (((-: .
הגב
נכתב ע"י rina givon ב 27/01/2017 07:21
>> היי מכיוון שלא הצלחנו בטיולנו הגדול באזור להגיע למקום זה ,הנה הגיע הזמן נדחקתי אליכם וגם אני ראיתי כמה מהדברים. שבת שלום . רינה.
הגב
נכתב ע"י שרה ב 27/01/2017 20:21
>> רינה, אתם מוזמנים להמשיך ו"להידחק" אלינו. שמחים להביא לכם קצת מהאווירה.