שמור תמונה

El Paso

תחנה אחרונה לפני עזיבתנו את טקסס.

הגענו לשפיץ של המדינה, במקום בו נפגשות 2 מדינות (מתוך ה-50 של ארה"ב) פלוס שכנה אחת קצת... מאותגרת.

בכל יום אנחנו עוברים בין טקסס לניו מקסיקו שכן החניון שלנו נמצא באנתוני, פרבר של אל פאסו שנמצא בתחום ניו מקסיקו. בכל מעבר כזה אנחנו נוסעים בצמוד לעיירה סיודאד חוארס (Ciudad Juárez) המקסיקנית.

בפעם הראשונה שחלפנו על פניה (ממש מעבר לכביש בו נסענו) לא הבנו עד כמה אנחנו ממש במרחק נגיעה ממקסיקו, המקום הזכיר לנו את הכפר סילואן בירושלים ואת הפבלות בברזיל. לא הסתדר לנו עד שהבנו שזו מקסיקו.

עיירת סלאמס שבתיה הרעועים מגובבים האחד על השני, כמעט ללא צמח או עץ, לא ברור איך זה עומד בפני רוחות וגשמים ודי ברור באיזו עין מסתכלים התושבים שם על השפע שחולף מול פניהם ביומיום.

הנוף של אזור אל-פאסו מרשים. מדובר בעיר גדולה המונה מעל חצי מיליון תושבים ובעלת היסטוריה בת אלפי שנים שהחלה בהתיישבות ונמשכה בכיבוש ספרדי ובמלחמה בין שבטים אינדיאנים ומתיישבים אירופאים.

גם בתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית נמשכו הקרבות באזור והוא סופח לטקסס ב- 1850. העיר פרוסה על שטח של 650 קמ"ר (לא כולל את המחוזות שסביבה) ומוקפת הרים מרהיבים.

כמעט מכל מקום ניתן לראות את העיר עד האופק. דמיינו את מה שעיניכם רואות כשאתם עומדים על חוף הים, מולכם רק ים ואתם יכולים לראות עד האופק, בחצי עיגול בערך.

כך זה פה, רק בעיגול שלם. העיר בנויה בבניה נמוכה מאוד וניתן לראות את כל המרחבים עד ההרים שמסביב ואת השמיים בשלמותם עם העננים היפהפיים שמשחקים במשחקי אור וצל על ההרים.

לנו המראה הזה היה מאוד חדש ומפתיע. אנחנו רגילים לראות בדרך כלל רק חלקי שמיים, בין כל הבניינים הגבוהים שבעיר.

עלינו במעלה הדרך הנופית של אל פאסו, בדרך מפרצי עצירה בנקודות תצפית על העיר אל-פאסו ועל העיר חוארז ששתיהן בעצם מהוות רצף אורבני, כאילו אין גבול ביניהן.

ירדו אל "הדאון טאון" של אל פסו (El-Paso) עיר ואם בטקסס האמריקנית.

ירדתם פעם אל בקעה אל גרביה עיר ואם בישראל? אותו הדבר......לא שמענו מילה אנגלית, לא ראינו שלט אחד באנגלית. הכול בספרדית. מסתובבים שם האנשים הפחוסים והמעוגלים עם פרצופים אינדיאנים בחלקם , נשים עם ישבנים גדולים וכשהן הולכות זה ממש תנועת המושבים....הם דוברים את שפתם בלבד, אין שם בכלל אנגלית. אפילו כמה סיניות שמכרו בחנות מדברות ספרדית.

זהו זרם בלתי נגמר של מכסיקנים שכנראה נותנים להם ויזת ביקור באל-פסו בלבד. אמנם לא עברנו לביקור בחוארז אשר במכסיקו אבל זה כאילו שהיינו במכסיקו. אגב, גם המחירים וגם איכות התוצרת הנמכרת שם בדאון טאון בהתאם ובהתאמה.

האוירה בשוק דומה לזו שבארץ אלא ששם האנשים יותר נעימים זה לזה. לא צורחים כמו בארץ והכי חשוב, הם לא מנסים לעבוד עליך.

האנשים לבושים בגדים פשוטים, חלקם נראים ממש כמו המכסיקנים במערבונים. נעלי עקב עם שפיץ, הליכה מהונהנת, שפמים וכובעים רחבי שוליים. אין שם וינדו שופינג. כולם ממלאים שקיות בסחורה הזולה והבלתי איכותית הנמכרת שם. גם אנחנו התפתינו.....

הבנו שגם ניתן לעשות סיורים "מאורגנים" בחוארז רק באזורים "הטובים" לכמה שעות. לנו זה הספיק באל-פסו "האמריקאית".

רחוב אחד משם, באותה אל-פסו "האמריקנית", בפלצה (plaza ) – אולם תיאטרון מכובד מתקיימת הצגה של תיאטרון שהגיע ממוסקווה, "מפצח האגוזים". מתוך ים האנשים העניים קשיי היום, מגיעים לשם פלצנים עם מקטרונים מעונבים, נשים במיטב שמלותיהם וילדות מפונפנות בנות 5-6 על עקבים. קיצוניות אופיינית של אמריקה.

היה מאוד מעניין לראות שמירה קפדנית של משמר הגבול האמריקני במקומות המדבריים שעברנו בהם שלא יחצו את הגבול ואילו כאן היתה אווירה "פתוחה". כנראה יש הסכמה על קודים במקרה הזה. הגבול בין שתי המדינות הוא למעלה משלושת אלפי ק"מ.... פרט למשטרות יש להם מתנדבים ומתנדבות אמריקאים המפטרלים עם נשק לאורך הגבול למנוע הסתננויות.

בכל מקרה הבנו שלהיות טקסני זה לדעת גם ספרדית, ובעיקר להיות טקסני זו גאווה ופטריוטיות שהטקסנים "האמיתיים " גאים בה. טקסס היא המדינה היחידה בין מדינות ארה"ב שמותר להניף את הדגל הטקסני באותו הגובה של הדגל האמריקאי.

היות ואנחנו טקסנים, הבית שלנו (הקרוואן) והג'יפ רשומים בטקסס וגם שילמנו להם מיסים על כך. וגם אתמול הוצאנו ID (סוג של תעודת זהות לעניים) של טקסס כדי שנוכל להיכנס לתכנית רגילה לטלפון ולאינטרנט. אנו חשים עצמנו טקסנים גאים בפרט שלא היה טקסני אחד שפגשנו שלא הביע אהדתו לישראל.

אנו עוזבים את טקסס היפה הגדולה המרשימה עם 37 מיליון תושבים להמשך מסענו תוך הבטחה שחוזרים אליה. ואוי שכחנו כי גם הכתובת הוירטואלית שלנו היא בלוינגסטון טקסס.

להתראות באריזונה,

שרה וצביקה

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות.תגובה חדשה
הגב
נכתב ע"י צביקה ב 27/12/2015 01:47
>> זה עתה עם סיום הכתבה התחיל לרדת שלג במדבר היפה הזה. שרה צילמה זאת וניתן לראות זאת בפייסבוק של מתגלגלים.