שמור תמונה

בנסון, אריזונה

הגענו לבנסון אריזונה בימיה האחרונים של שנת 2015 ואלו הימים היחידים בארה"ב בהם רוב רובם של העסקים הפרטיים כמו הציבוריים סגורים. היומיים הראשונים שלנו התמקדו בסיורים בחניון החדש שלנו ובהיכרויות עם האנשים הכל כך מקבלי הפנים, פורשי הידיים לחיבוק גדול והכל כך רוצים לעזור.

אוהבי ישראל כבר אמרנו? גרונו של השכן ה"ציוני" שלנו נשנק כשהתנצל בשם הממשל האמריקאי שמפנה עורף לארצנו והבטיח שיש כל כך הרבה שאוהבים אותנו וכולו תקוה שהממשל יתחלף במהרה לכזה שאוהד את ישראל, הרגשתי צורך ממש להניח את ידי על כתפו כדי להרגיע אותו.

אנו תרים את האזור המשופע באתרים מעניינים ומושכים והגדוש בחניוני קרוואנים. הטיול הראשון הוא לאחת העיירות הסמוכות, BISBEE, עיירת כורים בעברה וכיום מעין "עין-הוד", המונה פחות מעשרת אלפים איש.

אמנים מתגוררים בה ומקבלים את השראתם שם ואין פלא. המקום נראה ומרגיש כמו סוג של עיירת מרפא.

הדרך לכיוון העיירה כבר מכניסה אותך לאוירה של עולם אחר והמראה הראשון של העיירה הנגלית למי שמגיע אליה, מתפרקדת כך בשמש על שיפולי הגבעות, משרה עליך רק רוגע ושלוה.

רוב הבתים ממש ישנים, פשוטים למראה, קטנים וצבעוניים, בנויים ברובם על צלעות ההרים שמסביב. רוב הסמטאות ללא מדרכות, הכל נראה ראשוני. הסתפקות במעט חומר בתמורה להרבה רוח.

העיירה מפתחת את התיירות שלה ע"י שמירה על משהו מצביונה הקודם כעיירת כורים. בכניסה לעיירה יש מוזיאון המוקדש לכורים ולחייהם לפני מאה וחמישים שנה, במעלה הרחוב הראשי הקדשה לזכר הכורים האנונימיים שבנו את המקום וסיורים נערכים בכל יום בעומק מכרה ישן.

הרחוב הראשי הוא כמובן התיירותי ביותר וביום שמש זה הוא מלא בתיירים. זמרי רחוב בפינות הרחובות.

רוב החנויות הן חנויות יד שניה כשהדגש הוא על התרבות העתיקה של האזור בכלל ושל ביסבי בפרט. פריטים עתיקים, לפחות נראים כך, תכשיטים המשולבים באבנים מיוחדות המצויות באזור ופריטי לבוש בעלי מראה חצי אינדיאני.

קיבלנו המלצה משכנינו לעצור, בדרך חזרה מביסבי, בעיירה ההיסטורית TOMBSTONE.

עיירה מתקופת המערב הפרוע בה התרחש ב- 1881 קרב הרחוב המפורסם O.K.KORAL ועל קורותיה נכתבו ספרים רבים וצולמו מערבונים רבים.

כיום העיירה הזו מתבססת על תיירות הנשענת על עברה. רחובות בעיירה סגורים לרכבים ו"כלי התחבורה" היחידים המורשים לעבור בה הן הכרכרות בעלות המראה של פעם והסוסים הרתומים אליהן.

אנשים לבושים כשריפים, כשומרי חוק, כאקדוחנים וכמוזגות בבתי מרזח סובבים ברחובות ונותנים תחושה של המערב הפרוע של פעם. אפילו קרב האקדחים המפורסם מועלה כמה פעמים ביום לפני תיירים.

ביציאתנו מעיירת האקדוחנים טומבסטון נתקלנו בשלט מסקרן....

הגענו לבית קברות שעל רוב המצבות שבו רשום: "לא ידוע" ועל השאר רשומים שמות אקדוחנים שנהרגו בקרבות אקדחים לפני למעלה ממאה שנה.

אבל Jewish Memorial???איפה הקשר היהודי? בדרך כלל הרי תמיד מוצאים אותו, אבל כאן? יחד עם אקדוחנים מהמאה ה-18 ??

מסתבר שגם פה היו. במרחק קצר מרוב הקברים, יש לרדת רגלית בדרך כורכר ומגיעים ליד זכרון של "החלוצים היהודים וחבריהם האינדיאנים".

אז גם פה אנחנו על המפה...ונשארים על המפה.

לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות.תגובה חדשה
הגב
נכתב ע"י נתי ב 09/01/2016 18:09
>> ביצאתם שליחות והעליתם את זכר כובשי המערב הפרוע - היהודים ולכן בזכותכם אנחנו גאים שגם לנו יש חלק בכיבושו מה גם שהיהודים עשו זאת באלגנתיות תוך שהם משמרים את כבוד "חבריהם" הילידים האינדיאנים.
הגב
נכתב ע"י שרה ב 17/01/2016 00:54
>> מזכיר את ה"יידישע פירטים". כנראה תמיד היינו בכל מקום וכך נמשיך.
הגב
נכתב ע"י מירהלה יחימוביץ ב 08/01/2016 05:24
>> תמיד אמרנו ואומרים אמריקה זה לא ניו יורק...... פשוט מעורר התפעלות המקומות שאתם רואים ומבקרים בהם נתראה בקרוב
הגב
נכתב ע"י שרה ב 17/01/2016 00:52
>> לי אישית אין למה להשוות. אפשר לומר שזו פעם ראשונה שלי ביבשת זו (10 ימים בניו יורק לפני 40 שנה לא נחשב, נכון?), אבל בהחלט רואים כל יום משהו חדש. כיף.
הגב
נכתב ע"י איציק ב 06/01/2016 18:49
>> לא בוער כלום.קחו את הזמן.תשתדלו לא להכנס לקרב אקדחים.העיקר שאתם נהנים,אגב גם לא בוער להגיע לארץ אלא אם אתם כבר מתגעגעים.אנחנו שומרים עליה.
הגב
נכתב ע"י צביקה ב 06/01/2016 23:33
>> ברגע שראיתי את עמוד התלייה, הבנתי שניתן לפתור את עמודי הקלון בארצנו